וירוס הפרוו

וירוס הפרוו

וירוס הפרוו (המכונה גם CPV) הוא זיהום ויראלי חריף ומדבק ביותר הגורם למחלות אצל כלבים. 

בישראל, חיסון לוירוס הוא חלק מן החיסון המשושה הכולל חיסונים כנגד מחלות כלבים נוספות, ואשר ניתן לגורי כלבים כסדרת חיסונים (הראשונה מתוכם בגילאי 6 עד 8 שבועות) או לכלבים בוגרים אחת לשנה.

הפרוו מתבטא באחת משתי דרכים: הצורה הנפוצה יותר היא סימפטומים של מחלת מעיים, כלומר הקאות, שלשולים, אובדן משקל וחוסר תיאבון; הצורה הפחות נפוצה היא סימפטומים של מחלת לב, כלומר הווירוס תוקף את שרירי הלב של עוברי כלבים וגורי כלבים ועשוי אף להוביל למותם. רוב המקרים המאובחנים של פרוו בגורי כלבים נעים סביב גילאי שישה שבועות ועד שישה חודשים. החלק הטוב בעניין הוא שזיהומי וירוס הפרוו ניתנים למניעה באופן משמעותי בזכות חיסון מוקדם של כלבלבים צעירים. 

איך נדבקים בפרוו?

רוב המקרים של זיהומי פרוו נגרמים כתוצאה מווריאציה גנטית כלשהי של וירוס הפרוו המקורי, המכונה "סוג 2b" ומופץ במגע ישיר עם כלב חולה אחר, או באופן עקיף: ריכוזים גדולים של הווירוס נמצאים בצואת כלבים חולים, וכאשר כלב בריא מרחרח את הצואה (או את אחוריו של כלב חולה) הוא עלול להידבק במחלה. הווירוס יכול גם להיות מועבר באמצעים עקיפים אחרים כמו נעליים שבאו במגע עם צואת כלבים נגועה.

מסיבות שאינן ידועות עדיין, קיימים גזעי כלבים שנחשבים רגישים במיוחד למחלות הנגרמות על ידי וירוס הפרוו. בין הגזעים הללו ניתן למנות רוטוויילר, פיטבול, לברדור רטריבר, רועה גרמני ועוד. אם יש לכם כלב המשתייך לרשימת הכלבים הרגישים, יתכן שהווטרינר ימליץ לכם על טיפול חיסוני מורחב למניעת הידבקות בווירוס הפרוו.

תסמיני מחלת הפרוו

גרסת המעיים של וירוס הפרוו משפיעה על יכולתו של הגוף לספוג חומרים תזונתיים, כך שכלב שנדבק בווירוס יפגין מהר מאוד סימנים של התייבשות וחולשה בגלל היעדר היכולת לספוג חלבונים ונוזלים. הרקמות הלחות של גוף הכלב, כגון הפה והעיניים, יקבלו במהרה גוון אדום באופן בולט וקצב הלב יואץ.

האם ניתן לרפא פרוו?

הואיל ומדובר בזיהום ויראלי, אין דרך אמיתית לרפא אותו. המפתחות להחלמה הם תרפיה ותמיכה מערכתית. הטיפול בפרוו מתמקד בסימפטומים ומניעת זיהומים בקטריאליים משניים, בעדיפות לסביבה טיפולית המדמה בית חולים של ממש. כלבים שטופלו בבתי חולים עשויים להגיע עד ל-70% סיכויי הישרדות. הטיפול המורכב יותר הוא בגורי כלבים שמערכת החיסון שלהם פחות מפותחת באופן טבעי. למרבה הצער, אין זה נדיר שכלב יידבק בוירוס הפרוו ופשוט ייכנס באופן פתאומי להלם שמוביל למוות.

מניעת פרוו בכלבים

הדרך הטובה ביותר למנוע הידבקות בווירוס הפרוו היא לעקוב בקפדנות אחר הנחיות החיסון. למשל, גורים צעירים אמורים להתחסן החל מגיל שישה שבועות, לקבל לפחות שתי מנות חיסון לאחר גיל עשרה שבועות ולא להתרועע עם כלבים אחרים עד לפחות שבועיים לאחר קבלת המנה השלישית של החיסון.

גזעים הנמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלה הקשורה לווירוס הפרוו עשויים להזדקק לתקופה ארוכה יותר של חיסון ראשוני: עד 22 שבועות שבמהלכם מותר לכלבלב לפגוש ולשחק רק עם כלבים מוכרים באיזורים פרטיים, כגון כלבים של חברים ובני משפחה שמגיעים לבקר את הגור בביתו או בביתם. יש להימנע משהייה במקומות ציבוריים בהם כלבים מבלים זמן רב, כגון גינות כלבים, חנויות לציוד חיות מחמד ואיזורים אחרים המיועדים לכלבים.

וירוס הפרוו הוא עוד סיבה חשובה מדוע חשוב לאסוף את גלליו של הכלב במהלך כל טיול שגרתי: לא רק כדי לשמור על סביבה נקייה (מתוך דאגה סביבתית או חשש מקבלת קנס על ידי פקח) אלא גם כדי לצמצם את הסיכוי להפצת טפילי מעיים שעשויים להימצא בצואה. 

חשוב לזכור: וירוס הפרוו יכול לגרום למחלות קשות שתוצאותיהן חמורות. לכן יש לנקוט פעולה אקטיבית ובשיתוף עם הווטרינר, להעניק לכלב את הטיפול הנכון ובזמן – או בכדי לרפא אותו אם כבר נדבק במחלה או כדי למנוע את הידבקותו מלכתחילה.