מה עושים כשלכלב יש חרדת נטישה?
יש כלבים שעבורם מדובר ביותר מחוסר שביעות רצון ואפילו יותר מתחושת עצב. יש כלבים שחווים את תחושת ה"לבד" כפחד חזק מאוד, בלתי מוגדר ובלתי נתפס. עבורם אין הבדל בין יציאה של בעליהם מהבית ליום עבודה שלם או לכמה דקות – ברגע שהם מבינים שהם נשארים לבדם הם חשים שחייהם בסכנה. במקרה כזה הם מתחילים לנבוח ללא הפסקה, ליילל בקולי קולות, לרייר באופן מוגזם, לעשות את צרכיהם ברחבי הבית, לנסות "לברוח" באמצעות גירוד של הדלת או ניסיון לחפור דרך הקירות ועוד.
אילו כלבים עלולים לפתח חרדת נטישה?
חרדת נטישה כפי שתוארה לעיל עשויה להופיע בכל גזע, בכל מין ובכל גיל. קשה לחזות מראש אילו כלבים יפתחו בעתיד חרדת נטישה, משום שהדבר תלוי מאוד באופי הכלב ובחוויות שהכלב חווה בעברו. כלבים שעברו טראומה קשה, למשל, כמו התעללות מצד בעליהם, שהותקפו על ידי כלבים אחרים או שבאמת ננטשו בעבר – קיים סיכוי גבוה שיפתחו חרדת נטישה בעתיד.
כלבים נוספים שעשויים לפתח חרדת נטישה הם כאלה שהוחזקו בתנאים מאוד קיצוניים, הן לחיוב והן לשלילה. כלב שכל חייו זכה לפינוקים ולתשומת לב רבה מבעליו, אשר לפתע מגיע לבעלים שמתייחס אליו בחמימות אופיינית לכלבים אבל לא בהגזמה – עשוי לראות בכך מעין "הרעת תנאים" ולפתח חרדת נטישה. כך גם במצב ההפוך, כאשר כלבים ששהו זמן רב במכלאה וקיבלו יחס קר ומנוכר עשויים לפרש את שינוי היחס כלפיהם כמעורר חרדת נטישה.
ולפעמים, אי אפשר לדעת מה הסיבה. כלב יכול לפתח חרדת נטישה גם בגלל סיבות שלא מובנות לנו כלל, כמו מעבר דירה, התרחבות המשפחה ואירועים אחרים.
אבל למה הוא ממשיך בהתנהגות ההרסנית שוב ושוב?
כבני אדם זה עשוי להיראות לנו מוזר: הרי אנחנו חוזרים הביתה בסוף. גם אם זה אחרי יום עבודה באורך כמה שעות ובמיוחד אם זה רק לדקה אחת כדי להוריד את הזבל, בסופו של דבר אנחנו חוזרים. למה הכלב לא מבין את זה? למה הוא ממשיך עם חרדת הנטישה הזו גם אחרי עשרות פעמים שבהן אמנם השארנו אותו לבד – אבל בסוף תמיד חזרנו אליו? האם יכול להיות שחרדת הנטישה רק מתחזקת איכשהו עם הזמן ולא פוחתת?
כדי להבין את זה עלינו להבין מה עובר במוחו של הכלב, והתשובה הפשוטה היא שהכלב רואה ומפרש את הדברים אחרת מאיתנו. מבחינתו, ברגע שהוא נשאר לבדו בבית ומשתלטת עליו החרדה הקיומית הזו, הוא מתחיל להרגיש מאוים ולעשות כל מיני דברים כדי "להציל את עצמו": לנבוח, ליילל, לעשות את צרכיו, לכרסם רהיטים, לגרד את הקירות וכו'. זמן מה לאחר מכן, כשאנחנו חוזרים הביתה, הכלב מרגיש שהחרדה הוסרה – ומסיק שזו תוצאה של הפעולות שלו. כלומר, החזרה שלנו הביתה בעצם מהווה עבורו תגמול המחזק את הפעולות שעשה כשחש את החרדה. במילים פשוטות, הכלב לכאורה חושב: "נשארתי לבד, אז נבחתי וגירדתי את המשקוף, ואז כבר לא נשארתי לבד. לכן בפעם הבאה שאשאר לבד פשוט אנבח ואגרד את המשקוף".
איך לטפל בחרדת הנטישה?
קודם כל – לא באמצעות ענישה. גם אם חזרתם הביתה ומצאתם בית הפוך והרוס, השתדלו להתאפק ולא להעניש את הכלב משום שזה לא יעזור ועלול אף להחמיר את המצב.
מה כן? ראשית, אולי שמתם לב לכך שחרדת הנטישה בדרך כלל לא מופיעה ברגע שאתם יוצאים מהבית אלא כבר בדקות שלפני כן. הכלב מזהה את "שגרת העזיבה" שלכם, ויודע שאחרי שהכנתם את הקפה, תנעלו נעליים ולאחר מכן תצאו מהבית, כך שסימני חרדת הנטישה יכולים להופיע עוד הרבה לפני היציאה.
נסו לשבור את השגרה הזו. שנו את סדר הפעולות השגרתי כדי "לבלבל" את הכלב. שינוי דפוס ההתנהגות הקבוע שלכם יגרום לו לשנות את דפוס ההתנהגות הקבוע שלו, ובהחלט יכול להיות שרק מעצם שינוי סדר הפעולות תצליחו להפחית באופן משמעותי את חרדת הנטישה שלו.
אפשרות נוספת לשבירת השגרה היא באמצעות חזרה מהירה הביתה: נניח שאתם רוצים לצאת לכמה שעות. התארגנו וצאו, תנו לכלב לחוש את חרדת הנטישה גואה – ושובו מיד הביתה, לאחר חצי דקה עד דקה. נסו לעשות זאת כמה פעמים בכל פעם שעליכם לצאת מהבית, כדי שהכלב יבין שאתם לא באמת עוזבים אותו אלא מיד חוזרים.
בנוסף תוכלו לנסות להפיג את בדידותו של הכלב בשעות שבהן אינכם בבית בדרכים יצירתיות אחרות: השאירו עבורו את הטלוויזיה פועלת, למשל, אפשרו לו לשבת ולצפות דרך החלון אל הרחוב, או תנו לו לשחק עם צעצועי לעיסה לכלבים. וכמובן, תמיד תוכלו לשקול לאמץ בעל חיים נוסף, כמו כלב או חתול, שאיתו הכלב יוכל לשחק כשאתם לא בבית.
