מחסום פה לכלבים

מהו מחסום פה לכלבים?

מחסום פה, כאמור, הוא אביזר שמותאם במיוחד לכלבים ומיועד לחבישה על הפה וקצה האף. כשהוא מונח כראוי, מחסום הפה אמור לאפשר לכלב לנשום ולפתוח מעט את פיו, אבל אין באפשרותו לפתוח אותו מספיק כדי לנשוך או כדי לאכול. 

קיימים סוגים רבים ושונים של מחסומי פה לכלבים. יש מחסומי פה מעור, מפלסטיק או ממתכת, הם מגיעים במידות שונות וחלקם מתאימים במיוחד לגזעים מסוימים (כמו מחסום פה לרוטוויילר או לבוקסר). כלומר, כדאי להתאים את המחסום לכלב ולהחליף אותו מעת לעת ככל שהוא גדל או בהתאם לסיטואציות שבהן יש לחבוש לו את מחסום הפה.

שני דברים חשובים במיוחד כאשר בוחרים מחסום פה לכלב: ראשית, שהמחסום לא יכאיב לו, ילחץ עליו או יגרום לו לגירוי שבעקבותיו הכלב ירגיש אי נוחות; שנית, שהכלב לא יוכל להוריד את המחסום בעצמו. 

איך מרגילים כלב למחסום פה?

כמו הרבה סוגים אחרים של אילוף, גם הרגלת כלב למחסום פה היא תהליך למידה שאורך זמן, מלווה בהרבה מאוד סבלנות – ובהמון צ'ופרים וחטיפים.

תחילה יש להניח את מחסום הפה על הקרקע כאשר הוא פתוח ובתוכו צ'ופר טעים. כאשר הכלב ירחרח את המחסום ויכניס (מרצונו!) את פיו פנימה כדי לאכול את הצ'ופר, יש לשבח וללטף אותו. 

לאחר שהכלב עשה זאת כמה פעמים בהצלחה, יש להרים את מחסום הפה מן הקרקע ולחזור על הפעולה מספר פעמים נוספות כאשר המחסום בגובה ראשו. כך הכלב יתרגל למגע של המחסום ולא יחשוש ממנו – ובמהרה אף יכניס את פיו ואפו פנימה גם אם אין בפנים צ'ופר.

בשלב הבא אפשר להתחיל לסגור את המחסום על פיו של הכלב. אם הוא יתנגד וינסה להוריד את המחסום בעצמו, כנראה שהוא עדיין לא התרגל אליו לגמרי. במקרה כזה, מומלץ שלא להוריד אותו מיד אלא להמתין עד שהכלב יפסיק – ורק אז להסיר ממנו את המחסום.

אם הכלב לא מתנגד, אפשר לחבוש לו את המחסום לפרק זמן קצר – ולתת לו צ'ופר ברגע שמסירים את המחסום. כעת ניתן להאריך יותר ויותר את משך הזמן שבו הכלב עוטה את המחסום על פיו, ולהקפיד לתגמל אותו בצ'ופר בכל פעם שהמחסום מוסר ממנו.

לבסוף אפשר להתחיל לצאת עם הכלב כשהוא חובש את מחסום הפה גם החוצה לפרקי זמן הולכים ומתארכים. יש לזכור לשבח וללטף את הכלב בכל פעם שהוא מפגין התנהגות רצויה ולפנק אותו בצ'ופר לאחר חבישת מחסום הפה. 

חשוב: לעולם אין להשתמש במחסום הפה כעונש! לא כדי למנוע מן הכלב לאכול, למשל, ולא כדי לנסות ללמד אותו לקח על התנהגות לא טובה. כל קישור בין מחסום הפה לבין ענישה או תחושה שלילית כלשהי עלול לגרום לכלב להתנגד בפעם הבאה שבה כן יהיה צורך במחסום הפה.

כלבים מסוכנים שחייבים מחסום פה על פי חוק

על פי החוק להסדרת הפיקוח על כלבים התשס"ג 2002, כלב מגזע שמוגדר "מסוכן" חייב בחבישת מחסום פה כשהוא יוצא אל מחוץ לבית (ואם גרים בבית ילד או ילדה שגילם פחות מ-16 שנים, אז הכלב מחוייב במחסום פה גם בתוך הבית). 

גזעי הכלבים שמוגדרים "מסוכנים" על פי החוק הם אמסטף, בול טרייר אנגלי, דוגו ארגנטינו, טוסה אינו, סטאפורדשייר בול טרייר (סטאף אנגלי), פיטבול, מסטיף ורוטוויילר. 

בנוסף החוק מגדיר כלב מסוכן ככלב בן יותר מ-3 חודשים שנשך כבר אדם בעבר, ושנשיכתו זו גרמה לחבלה או הריגה; או כלב מעורב שאחד מהוריו היה מגזע מסוכן (מהרשימה שלעיל) ושיש דימיון בין מאפייניו הפיזיים ודפוסי ההתנהגות שלו לבין אלה של הגזע המסוכן. 

זו לשון החוק והיא לא תלויה בשיקול הדעת של הבעלים. כלומר אם ייתפס אדם שעובר על החוק, למשל בעת טיול עם כלב האמסטף מחוץ לבית כשאין לו מחסום פה, לא יעזרו הצדקות בסגנון "אבל הוא כלב רגוע ושקט שלא נושך לעולם" – אותו אדם עלול לקבל עונש של עד שנת מאסר. 

מקרים נוספים שבהם כדאי לחבוש מחסום פה לכלב

• אם נוסעים עם הכלב בתחבורה ציבורית, בדרך כלל יידרש מחסום פה (או במקרים מסוימים נשיאת הכלב בתוך כלוב). 

• אם רוצים למנוע מן הכלב לאכול במהלך טיול בחוץ – למשל אם הוא רגיש למזונות מסוימים או אם קיימים בסביבת הטיול צמחים רעילים.

• כאשר הכלב מחלים מניתוח או מחלה כלשהי וקיים חשש שיזיק לעצמו.

• כלבים מסוימים נוטים להיבהל במהלך בדיקה אצל הווטרינר, להשתולל ולנסות לנשוך אותו. אם זה המקרה, מוטב לחבוש לכלב מחסום פה במהלך הביקור אצל הווטרינר.

• כאשר מטיילים במקומות הומי אדם ו/או מקומות שבהם יש הרבה כלבים אחרים, ורוצים להבטיח שהכלב לא ייבהל ולא יתקוף אף אחד.

• כאשר אנחנו מביאים את הכלב למקום חדש או למצב שהוא לא מכיר, ואנחנו לא בטוחים כיצד יגיב. 

במילים אחרות, גם כלבים רגועים ושקטים שאינם משתייכים לאחד מן הגזעים המוגדרים "מסוכנים" על פי החוק עשויים להזדקק מעת לעת למחסום פה. לכן כדאי להרגיל כל כלב למחסום שכזה, אפילו אם לכאורה נדמה שאין בכך צורך.