תולעת הפארק

תולעת הפארק

מעט מחובבי הכלבים יודעים רבות על תולעת הפארק - אותה תולעת קטנטנה שתרופות רגילות נגד תולעים לא הורגות אותה ורבים אפילו לא ידעו מתי הכלב שלהם סובל מהשפעותיה.

מחזור חייה של תולעת הפארק

שמה העברי של תולעת הפארק נגזר מהעובדה שבישראל היא נמצאה לראשונה בפארקים גדולים, תחילה בפארק הספארי בר"ג, אח"כ בפארק הירקון בתל אביב, ובהמשך בפארק הלאומי בר"ג. שמה המדעי הרשמי, לעומת זאת, משונה הרבה יותר: ספירוצרקה לופי. צבעה אדמדם ואורכה נע בין 40 ל-70 מילימטרים.

תולעת הפארק מטילה ביצים בצורת המזכירה אטב נייר ובכל אחת מהן זחל קטן. הביצים והזחלים מועברים ממאכסן למאכסן, כאשר ראשיתו של התהליך בהטלת צואה. לדוגמה, חיפושית זבל הניזונה באופן טבעי מגללי צואה מכניסה לגופה את הביצים, הזחלים בוקעים בתוך חיפושית הזבל ומתחילים להתפתח לצורות בוגרות יותר של התולעת; לאחר מכן ציפור, לטאה או בעל חיים קטן אחר טורף את חיפושית הזבל ובכך למעשה הופך למאכסן ביניים, ולבסוף הכלב טורף את הציפור או הלטאה והופך למאכסן הסופי של תולעת הפארק. אגב, המחלה טרם נצפתה בחתולים.

ברגע שהכלב טורף מאכסן ביניים, הזחלים מגיעים לקיבתו ומשם עוברים דרך מערכת כלי הדם אל העורק הראשי של הגוף, אבי העורקים. תהליך זה עשוי להימשך כשלושה חודשים. לאחר מכן הזחלים הקטנטנים עוברים דרך דפנות אבי העורקים אל הוושט שנמצא סמוך אליו בבית החזה.

בוושט, הזחלים מצטברים ויוצרים נפיחות בשם גרנולומה שבתוכה התולעת חיה ומתפתחת. ככל שהיא גדלה כך גם הגרנולומה מתפתחת, עד שהיא גדולה מספיק כדי ללחוץ על קנה הנשימה ו/או אבי העורקים וכך למעשה לייצר חסימה חלקית וגירוי של הוושט. הלחץ והגירוי בדרך כלל מובילים לשיעול, חרחור ואפילו בעיות נשימה אצל הכלב. אם החסימה בוושט גדולה מספיק ניתן להבחין גם בהקאה מיד לאחר האוכל. סימנים אחרים כוללים אובדן תיאבון וכתוצאה מכך ירידה במשקל.

השפעות אפשריות של תולעת הפארק

התסמינים החיצוניים לכאורה עשויים להיראות לא משמעותיים במיוחד, אולם חשוב להבין כי התולעת הזו יכולה לגרום לבעיות רציניות באיברים פנימיים וברקמות הסובבות אותם; בעיות שעלולות לסכן באופן ממשי את חייו של בעל החיים המאכסן אותה.

הקושי בנשימה או בבליעה עשוי להיות מורגש ומלחיץ עבור בעל החיים. במקרים מסוימים בהם הגרנולומה נשארת זמן רב באיזור הוושט, היא עלולה להפוך לסרקומה, כלומר לגידול סרטני. משם היא יכולה להתפשט אל העצמות הארוכות (כגון עצמות הרגליים), וליצור נפיחויות או כאבים ברגלי הרגל. מצב זה מכונה אוסטאופתיה היפרטרופית ולאורך זמן עלול להפוך סרטני גם כן, בדרך כלל בצורה כלשהי של סרטן עצמות כמו אוסטאוסרקומה.

ואם זה לא מספיק גרוע, אז בנוסף התולעת יכולה גם לפגוע בדופן אבי העורקים, לגרום לה להפוך לחלשה ודקיקה ואף להוביל להיווצרות מפרצת, כלומר דופן כלי דם דקה ונפוחה. במקרים מסוימים המפרצת עלולה אף להתפוצץ ולגרום לכלב החולה לדמם למוות בתוך דקות ספורות. לרוע המזל, זהו בדרך כלל השלב המאוחר מדי בו וטרינר פוגש לראשונה בכלב החולה. יש גם אנשים המביאים כלבים שמתו בפתאומיות, ובנתיחה לאחר המוות מתגלה שמדובר בתולעת הפארק.

כיצד מאבחנים את תולעת הפארק

לא פשוט לאתר זיהום שמקורו בתולעת הפארק, בין היתר משום שהתסמינים שתוארו לעיל עשויים להצביע על מחלות רבות אחרות. הסימפטום הנפוץ ביותר הוא הקאה מיד לאחר האכילה. אם הווטרינר חושד בתולעת הפארק, יתכן שניתן יהיה להבחין בגרנולומה בצילום רנטגן של חזה הכלב. כמו כן ניתן להבחין בביצים של תולעת הפארק בצואה של הכלב.

אם הווטרינר לא מצליח לאבחן את תולעת הפארק באמצעים אלה, הצעד הבא הוא החדרת צינורית קטנה שבקצה שלה מצלמה דרך הפה אל תוך הוושט של הכלב (לשם כך יש לבצע הרדמה כללית בכלב). בצורה כזו ניתן להבחין בגרנולומה או אפילו בתולעת עצמה.

טיפול נגד תולעת הפארק

למרבה הצער, וטרינרים רבים פוגשים את הכלבים החולים כבר כאשר תולעת הפארק התפתחה מאוד ולכן הטיפול נגדה לא תמיד מצליח. למעשה, התרופה נגד תולעים שהווטרינר ירשום עבור הכלב כלל לא מיועדת לכלבים אלא לכבשים, אבל זו התרופה היחידה שעשויה להיות אפקטיבית במקרים כאלה. מאותה סיבה, כלב שאובחן עם תולעת הפארק חייב להיות מטופל על ידי וטרינר ולהיות תחת השגחה צמודה.

פעמים רבות המחלה כבר מתקדמת מדי כך שבעת האבחון היא כבר בשלב שבו לא ניתן לטפל בה. במקרים כאלה הווטרינר ימליץ על טיפולים שונים שיקלו על הכלב, כמו דרכים שיפחיתו את ההקאות לאחר האכילה, אנטיביוטיקה (כלבים חולים רבים נוטים לפתח דלקת ריאות בעקבות השיעול שמוביל לשאיפת חלקיקי מזון) ומשככי כאבים (עבור כלבים הסובלים מסרטן עצמות).

כיצד ניתן למנוע מהכלב להידבק בתולעת הפארק?

מעבר לחיסון, הדברים הקטנים והשגרתיים הם היעילים ביותר: שימוש במוצרים איכותיים, סילוק גללים באופן קבוע, משטר האכלה מסודר עם מזון כלבים מתאים, אפילו אילוף מגיל צעיר ומניעת אכילת שאריות ברחוב / בפארק במהלך טיולים - כולם יתרמו לאיכות החיים של הכלב וימנעו ממנו הידבקות בזיהומים לא נעימים כמו תולעת הפארק ואחרים.